ש' נכנסה לחדר, זרקה את התיק שלה והתיישבה בכבדות. היה ברור שמשהו יושב עליה.
"תשמע," היא פלטה באנחה, "אני מנסה לתרגל מדיטציה, ובכל פעם שאני יושבת – אני רק מתעצבנת שאני לא מצליחה."
"מה את לא מצליחה?" – שאלתי בהרמת גבה
"אני לא מצליחה להירגע!" היא אמרה בטון מתוסכל, כאילו זה מובן מאליו.
"אוקיי", אמרתי, "ויש משהו שכן מרגיע אותך?"
ש' חייכה חיוך קטן ומריר. "כן… כשאני מעשנת סיגריה.
"איך בדיוק סיגריה מרגיעה אותך? הרי עישון מעלה דופק, מעלה לחץ דם, והוא מזיק לגוף. אז איך זה יכול להיות שזה דווקא גורם לך להרגיש רגועה?"
היא חשבה לרגע. "כשאני מדליקה את הסיגריה, אני מסתכלת על האש ומרוכזת איך היא מדליקה את הקצה. כשאני שואפת, אני מרגישה את האוויר נכנס. וכשאני נושפת, אני עוקבת אחרי העשן שיוצא."
חיוך עלה לי על הפנים. "אז את בעצם עושה בדיוק את מה שדיברנו עליו – תשומת לב לנשימה. רק עם סיגריה."
היא נעצה בי מבט. "אז אתה אומר שאני בעצם עושה מדיטציה כל הזמן?"
"לא בדיוק," אמרתי, "אבל זה כן אומר שמשהו בתהליך הזה מרגיע אותך. מה דעתך לנסות את אותו הדבר – אבל בלי הסיגריה? פשוט לשבת, לשים לב לשאיפה ולנשיפה, בדיוק כמו שאת עושה כשאת מעשנת סיגריה?"
מדיטציה היא לא משהו שונה מהחיים עצמם
הרבה פעמים אנשים אומרים לי שהם "נכשלים" במדיטציה. שהם לא מצליחים להירגע, שהמחשבות מתרוצצות, שהם לא חווים שלווה. אבל האמת היא שאין דבר כזה "להיכשל" במדיטציה.
במקום להיאבק עם מה שקורה, אפשר פשוט לשים לב למה שכבר עובד בשבילנו.
חלקנו מרגישים רוגע כשאנחנו סופרים (למי לא אמרו כשהיה ילד והוא כעס, לספור עד עשר?), חלקנו מוצאים שקט בשטיפת כלים, בהליכה, בהאזנה לרעש הגשם או בצפייה בפרח.
אם נבין מה בתוך הפעולות האלו יוצר עבורנו תחושת שקט, נוכל לקחת את זה וליישם את אותו הדבר במדיטציה שלנו.
אז הנה תרגול קטן: בפעם הבאה שאתם עושים משהו שמרגיע אתכם – עצרו רגע. שימו לב למה שקורה. האם זו הנשימה שלכם? האם זו התנועה החזרתית? האם זו תשומת הלב לרגע? מה שזה לא יהיה – זה השער שלכם למדיטציה.
כי מדיטציה היא לא בהכרח ישיבה על כרית. היא פשוט להיות נוכח במה שאתה כבר עושה.
