א' ישב מולי, הידיים שלו שלובות בחוזקה, והוא בהה ברצפה.
"אני לא מבין איך לא קלטתי את זה קודם," הוא אמר, מניד בראשו בתסכול. "כל הסימנים היו שם, וזה היה כל כך ברור! איך לא עשיתי משהו בזמן?"
"על מה בדיוק אתה מדבר?" שאלתי.
"על העבודה הזאת, נו!" הוא אמר, מתפרץ. "חמש שנים של השקעה, של מסירות, ופתאום – בום. פיטורין בהפתעה. והכי מעצבן? עכשיו כשאני חושב על זה, היו מלא סימנים. הבוס שלי היה יותר קריר איתי בזמן האחרון, ישיבות התחילו להיות סודיות, אנשים לחשו במסדרונות. איך לא ראיתי את זה מגיע?"
נשענתי לאחור. "אתה מכיר את המושג 'ברבור שחור'?"
הוא הרים גבה. "מה הקשר?"
"ברבור שחור הוא אירוע שאי אפשר היה לצפות מראש, אבל אחרי שהוא קורה – נראה לנו שהוא היה ברור מאליו. בזמן אמת, זה נראה כמו עוד יום רגיל בעבודה. אבל עכשיו, כשאתה כבר יודע את התוצאה, המוח שלך מתחיל לחבר את כל הרמזים ולספר לך סיפור שבו יכולת למנוע את זה. אבל האמת? בזמן אמת, לא היה לך מושג אמיתי שמשהו כזה עומד לקרות."
הוא נשף בכבדות. "אז אתה אומר שאני סתם מלקה את עצמי?"
"אני אומר שהמוח שלך מנסה להחזיר לך תחושת שליטה," עניתי. "כשמשהו קורה בהפתעה, זה מערער אותנו. אז במקום לקבל שהמציאות פשוט כאוטית לפעמים, אנחנו מספרים לעצמנו סיפור שבו יכולנו לחזות ולמנוע את זה – ולא פעם זה מוביל ישר לרגשי אשם."
הוא שתק רגע. "אז אני לא באמת יכולתי לדעת?"
"לא," אמרתי בפשטות. "בזמן אמת, כל מה שהיה נראה לך כמו עניינים רגילים בעבודה. שום דבר לא צעק 'אתה הולך להיות מפוטר'. המוח שלך פשוט משחק עליך טריק בדיעבד."
הוא נשען אחורה, פתאום נראה פחות מתוח. "אז אני יכול פשוט להפסיק להרגיש אשם?"
"לא בטוח שזה יקרה מיד," חייכתי. "אבל אולי תוכל להתחיל להבין שזה לא היה בשליטתך – וזה הצעד הראשון להשתחרר מזה."
מה אפשר לקחת מהסיפור הזה?
- ברבור שחור הוא אירוע לא צפוי – אבל בדיעבד נראה לנו שהיה ברור מאליו.
- המוח שלנו יוצר רגשי אשם כי קשה לנו לקבל חוסר שליטה.
- לפני שאתה מאשים את עצמך, תשאל: האם באמת היה לי מידע ברור מראש, או שאני רואה את זה רק כי אני כבר יודע מה קרה?
לפעמים, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לשלוט בו – הוא הדרך שבה אנחנו מגיבים למה שקרה.